סוסים איזון גוף נפש

מאמר מאת: עין-בר רייטר אלפסי – רכיבה טיפולית ופסיכותרפיה גופנית

מבוא:
יש גישות רבות ושונות מבסיסן להיות בקשר עם סוסים.
במאמר הזה אני ניגשת לקשר הזה מנקודת מוצא בה הסוס הוא שותף מלא, ממקום של תקשורת הדדית עם הסוס. ז"א לא רק מה אני מבקשת  מהסוס, אלא גם מה הסוס מבקש ממני.  מה אנחנו נותנים אחד לשניה ומה נדרש מכל אחד מאיתנו כדי לקיים את הקשר הזה ואיך הגופנפש שלנו קשורים לכל הדבר הזה.
 כיום בישראל רוב מפגשי הרכיבה הטיפולית מתקיימים במתכונת של 30 דק מפגש פעם בשבוע (לרוב בסבסוד קופ"ח- הנושא רלוונטי למאמר רק משום שיש לו קשר לעומק העבודה הטיפולית שמתאפשרת. הרחבה בנושא לא קשורה למאמר זה).
גם עם מעט מאוד זמן וידע מקצועי, אין עוררין על כך שגם זה תורם למטופלים. ילד מגיע, לרוב סוס מחכה לו מוכן, הוא עולה על הסוס ומקבל סוג של שיעור רכיבה. במקרה הטוב הוא 'שולט' בסוס, בסיטואציה, משחק על גב הסוס, רואה את העולם מגבוה, חום הגוף של הסוס והמגע הרך של הפרווה תורמים גם הם, במקרה הפחות טוב הילד חווה פחד, תסכול, חוסר הצלחה, ריצוי, אכזבות, מבלי צד שני שמכיל ועוזר לווסת,לשקף.. מבחינה טיפולית מדריכי הרכיבה הטיפולית לרוב לא עוברים העמקה מקצועית והתפתחות מקצועית מעבר למה שקיבלו בקורס. לרוב, הקורסים כלליים מידי בכדי לאפשר למטפלים להכיל תהליכי עומק והלמידה של הפוטנציאל הרב שכבתי בטיפול הולכת לאיבוד.
הפוטנציאל של הסוסים והרכיבה לעבודה רגשית, טיפולית הוא גדול בהרבה. העבודה שנעשית בדרך זו היא לרוב קוגניטיבית מאוד, טכנית, מפתחת מיומנויות למידה ומשמעת עצמית ועוד ועוד. אך יחד עם זאת, השיטה הזאת מקשה על האפשרות להעמקה, לחיבורים של גופנפש, לאינטליגנציה הרגשית של הסוס, לצורך בנוכחות ובאותנטיות.

אמון – בכדי לקיים את הדברים הנ"ל, הצעד הראשון המתבקש ומתבסס בין סוס לאדם הוא אמון. עבור הסוס, בעל חיים רגיש, בעל אינטלגנציה רגשית גבוהה ואיכויות טיפוליות רבות, עצם היותו בטבע חיה נטרפת, יש בו גם סקרנות, חשדנות וחששנות ובכדי להעניק לסוס ביטחון, נדרשת קרבה בטוחה. אדם\ סוס אחר שיוכל לסמוך עליהם וללכת אחריהם. סוס היא חיית עדר, לכן המבנה החברתי ההישרדותי שלה מבקש מנהיג. גם האדם מבקש לסמוך ולבטוח בסוס. בין אם האדם יודע לקחת תפקיד מנהיג ולהביא עימו את הביטחון לדיאדה הזאת ובין אם הנטייה הטבעית היא להיות מונהג- מתקיימות התמודדויות רבות של השניים שלאט לאט בונים את מערכת היחסים ואת האמון בניהם.
גוף-נפש-תודעה: כאן אני רוצה להראות את הדרך שבה אני רואה את עומק העבודה הטיפולית עם הסוסים ואיך היא מתחברת לפסיכותרפיה הגופנית. עפ' הגישה
שאני עובדת דרכה: 'נוכחות מכוונת' אני מסתכלת דרך משקפיים של 'גוף-נפש-תודעה.

 גוף – רכיבה על סוסים היא פעילות גופנית. יש משמעות למנח הגוף שלנו, ליכולת לשחרר את האגן, לנוע עם הקצב של הסוס, להחזיק את הידיים במקום ולנוע בשליטה על הגוף, בהקשבה ולתקשר ללא מילים.
 נפש – למקום הרגשי בו אנו נמצאים בין אם במודע ובין אם לאו יש השפעה רבה על הדרך בה הסוס חווה אותנו. הסוס מרגיש מתי אנחנו אותנטיים לתחושות שלנו, מתי הכוונות שלנו מחוברות ומתי הרגשות מניעים אותנו או משתקים אותנו.
תודעה – למקום בו נמצאת התודעה של הרוכב יש השפעה על הקשר בין הסוס לרוכב. אם תודעתו של רוכב לא נמצאת עם הסוס, הסוס ישקף זאת לרוכב בדרכים שונות. הסוס יתקשה להתחבר לכוונת הרוכב ולהיות איתו בשיתוף פעולה. גם בעבודת קרקע עם סוסים יש חיבור לשלושת הפרמטרים הללו:
גוף – בתקשורת קרקע עם הסוס יש משמעות לשפת הגוף, לתחושת הנוכחות והביטחון. כדי שהסוס יבין את האותות עלינו להיות ברורים, כדי לתקשר איתו עלינו להקשיב לשפת הגוף שלו ולהבין איפה הוא נמצא.
נפש – גם מהקרקע הסוס מרגיש אותנו היטב. סוסים לא מסתירים את תחושותיהם. דרך תנועות האוזניים, גובה הצוואר, הנשימה, הנחיריים, תנועות הגוף, הסוס מספר לנו אם הוא מרגיש מפוחד, כאוב, סקרנות, התרגשות. בלי הקשבה לסימנים האלו לא תוכל להתקיים תקשורת וזה עלול להיות מסוכן.

תודעה – התודעה של הסוס תנוע בין המנהיג שלו לסביבה, אך תמיד הוא יהיה נוכח.

 בעבודת קרקע בעיקר על מי שעובד עם הסוס להיות מודע לחוויה שעובר הסוס, להיות מעניין, בטוח ואסרטיבי מספיק כדי לקבל את תשומת ליבו של הסוס ולהשאיר אצל האדם את התודעה של הסוס. שלושת הפרמטרים האלה באים לידי ביטוי בגישת הפסיכותרפיה הגופנית. אחרי כ 10 שנים בענף הרכיבה הטיפולית וכסטודנטית שנה ג' לפסיכותרפיה גופנית אני רוצה להביא את עומק החיבור בין הדברים. איך סוסים, הקשר איתם מהקרקע ומהגב מתחברים לפסיכותרפיה הגופנית. אני מבקשת להאיר רגע את המילה 'נוכחות'. נוכחות היא בעצם היכולת שלנו להיות בשלושת הפרמטרים האלה. הגוף– מה הוא מרגיש, מה קורה לו כש..,איפה הגוף נמצא עכשיו ומה הוא רוצה לעשות.. נפש-מה קורה בנפש שלי, איזה רגשות צפים עכשיו, למה אני זקוקה עכשיו תודעה – איפה המיינד שלי עכשיו, היכולת לאפשר פשוט להיות, בלי לרוץ לעשייה ופתרונות, היכולת להיות בתשומת לב לנשימה.

איך זה קורה ומה תפקיד המטפל?
 התפקיד של המטפל במשולש הטיפולי הזה הוא לסייע למטופל ללמוד את התקשורת הזאת עם הסוס ועם עצמו. כמובן שלא כל סוס ולא כל מטופל מיד יכולים ללכת לנקודה הזאת. לצערי הרבה מאוד סוסים כיום עובדים ברכיבה הטיפולית מתוך אימונים נוקשים, גישה בה הרוכב הוא השולט והסוס צריך להיענות, לכן זה תהליך ודרך גם עבור חלק מהסוסים לחזור למקום האינטואיטיבי ולקבל את הרשות להראות את הרצונות שלהם. המטפל מחזיק את החלקים שהשניים עוד לא מצליחים להחזיק יחד. כמובן שהדברים משתנים בין מטופל למטופל בסדר, בעוצמה ובזווית. בנוסף, המטפל מייצג סוג של שומר במשולש הזה, מקום בטוח קונקרטי. המטפל שומר על הבטיחות של המטופל, המשמעות הטיפולית של התפקיד הזה גדולה מאוד ועל המטפל להבין אותה ולנהוג בה בחוכמה. ללמד את המטופל להפוך להיות השומר של עצמו ולא להישאר תלוי ותלותי במטפל.

 עבודת קרקע: המפגש הראשוני עם הסוס הוא תמיד מהקרקע – הכניסה למגרש. יש משמעות גדולה לאופן שבו המטופל ניגש לסוס. האם נותן לו להריח אותו, האם מלטף, לוקח רגע להסתכל עליו, להביע אמפתיה, האם מפחד להתקרב, מבקש עזרה או לא. כבר במפגש הראשוני הזה שקורה כל שבוע מחדש ניתן לראות עם הזמן שינוי של דרך ותהליך. ניתן לנצל את המפגש הזה להוביל את הסוס, האם המטופל מאמין שהסוס יבוא איתו? רוצה את זה? איך הולך המטופל שהוא מוביל, איך הגוף שלו מתארגן, באיזה אופן הוא מבקש מהסוס להצטרף אליו? ככל שהמטופל מרגיש יותר בנוח בנוכחות הסוס, לומד לשים לב למחוות הגוף הקטנות של הסוס, לומד להציב גבול ולסמן לו שזה קרוב מידי או מהר מידי, המטופל לומד להרגיש מתי הוא מוביל, מתי מובל ומתי יש תיאום של ביחד.
בביחד ההליכה נהיית נינוחה יותר, הנשימה פתוחה יותר ומתקיימת נוכחות, תודעה משותפת בין הרוכב לסוס. אפשר לראות את זה על הסוס לפי האוזניים, סוס מכוון את האוזניים לכיוון אליו מכוונת תשומת הלב שלו. כאשר סוס בנוכחות עם הרוכב שלו או עם האדם שמוביל אותו אוזן אחת לפחות תהיה מכוונת אליו. ההבנה הזאת והתחושה של המטופל שהסוס איתו בנוכחות – מחזקת, מחברת, מרגשת, מעצימה והיא חוויה משמעותית בתהליך טיפולי. יש מגוון רחב של עבודות קרקע בדרגות
שונות לשלב בטיפול. הבסיס הוא אמון, תקשורת והקשבה בין סוס לאדם, המטפל כמתווך, משקף וכמובן שומר על בטיחות המטופל.

רכיבה: עצם מיומנות הרכיבה דורשת נוכחות. כדי לכוון את הסוס, על הרוכב להביט לנקודה אליה רוצה להגיע, להביא את הכוונה מהגוף, להניע את הידיים בצורה ברורה, עדינה אך אסרטיבית, מדוייקת. בכדי לשמור את קצב התנועה של הסוס קדימה על הרוכב להרפות את הגוף, אך להחזיק את עמוד השדרה והידיים, לאפשר לגוף שלו לנוע עם התנועה של הסוס כדי לא לעצור את התנועה, לנשום כדי לאפשר אוויר בין הגופים והתנועות ולשמור על גוף פתוח רפוי ומוחזק, אך לא מכווץ. כמובן שיש טכניקה שמקלה על העניין אך הסוסים באופן קסום יודעים לרוב לאזן את עומק השיקופים שלהם, אם מאפשרים להם להביע. חווית הרכיבה משתנה בהתאם לנוכחות. הרוכב יכול לזהות עם הזמן איך מצבו הרגשי, הגישה שלו, הנשימה שלו, הגוף שלו- משפיעים על הסוס.
כאשר אני שולחת רוכב להליכה במגרש ומבקשת ממנו לחזור עם תשובה לשאלה 'מה שלום הסוס שלי היום?', נפתח עולם של תקשורת פנימית, הדדית בין סוס לרוכב והמטפל שם כדי לתת תוקף, להכיל, להאיר ולשקף את מה שקורה. גם הלמידה עצמה של מיומנות הרכיבה היא כלי טיפולי חזק. השילוב שלו עם חוויות הגוף נפש תודעה של הסוס והרוכב הן דלת לתהליך פסיכותרפויטי עמוק ומרתק.

 לסיכום: הבאתי כאן על קצה המזלג את הפוטנציאל הטיפולי העמוק הטמון בעולם הסוסים והרכיבה הטיפולית, העקרונות הבסיסיים האלו מתוך הפסיכותרפיה הגופנית של 'גוף-נפש-תודעה' באים ליידי ביטוי בעוד הרבה אופנים והם מרתקים ורחבים. האמון שיבנה בין הצמד גם הוא משמעותי והכרחי והינו חלק מתהליך עמוק שמפגיש עם מקומות כמו שליטה וחוסר שליטה שהם טמות גדולות באנושות כולה. הרובד הנוסף שנותן הקשר עם הסוס הוא רובד שמעצים את החוויה הגופנית, מאפשר מעגל של טעינה ופריקה באופן טבעי, התנועה התלת ממדית של הסוס, הקצב המשתנה והגוף שנע איתו, התקשורת ללא מילים וחווית הקשר העוצמתית שמגיעה עם כל אלה- הם הסוד הגדול בעייני לחיבור של עולם הסוסים והרכיבה הטיפולית עם פסיכותרפיה גופנית.

מאמר מאת: עין-בר רייטר אלפסי, נוכחות מכוונת מאי 2020